פוליטיקה היא פעילות המכוונת באופן אידיאולוגי לקבלת החלטות של קבוצה להשגת יעדים מסוימים. ניתן להגדיר זאת גם כדרך להפעיל כוח מתוך כוונה לפתור או למזער את ההתנגשות בין האינטרסים שנמצאים בחברה. השימוש במונח צבר פופולריות במאה החמישית לפני הספירה, אז אריסטו הוא פיתח את יצירתו בשם "פוליטיקה".
המונח בא מהמילה היוונית שוטריםשמשמעותם מתייחסת לערים היווניות שהקימו את המדינות בהן הייתה הממשלה דמוקרטית חלקית. יש לציין שבתרבות זו הצורך האנושי הזה לארגן חיי חברה וממשלות מאז ימי קדם מנסה למסד.
נקראת המשמעת הממונה על לימוד פעילויות פוליטיות מדעי המדינה אנשי מקצוע במדע זה מקבלים את הכינוי של מדעני המדינה ואנשים הממלאים תפקידים מקצועיים המופקדים על המדינה או שואפים אליהם מוגדרים כפוליטיקאים.
זה נחשב שההתחלה של הפוליטיקה חוזרת לניאוליתית, כאשר החברה מתחילה להתארגן במערכת היררכית ואנשים מסוימים רוכשים כוח על השאר. לפני כן, הכוח פשוט התגורר בזה עם הכוח הפיזי הגדול ביותר או באינטליגנטי ביותר בקבוצה. יש תיאורטיקנים שאומרים כי סוג זה של ארגון יכול להיחשב גם כאל סוג של פוליטיקה, ולכן שם היינו נופלים בהגדרה שהפוליטיקה ישנה כמו האנושות עצמה.
מערכות העתיקות היו בדרך כלל אבסולוטיסטיות מכיוון שמכלול הכוח היה בידי נושא יחיד. ביוון היו גם כמה שוטרים שבהם נהגה דמוקרטיה חלקית ונערכו אסיפות. מה המהפכה הצרפתית התוכנית הפוליטית עברה שינוי חשוב, שם היסוד היסודי היה חוקה של ארצות הברית. מאותו הרגע נקבעו משטרים עם מאפיינים דמוקרטיים, בהם קבלת ההחלטות מגיבה לרצון הכללי.
דמוקרטיה היא צורה של ארגון פוליטי שהפכה פופולרית יותר בעשורים האחרונים, היא מבוססת על מדינה שנבחרה על ידי הרוב על סמך הקבוע בחוקה שאושרה על ידי העם, המפעילה כוח חלקי וארגוני ומטרתה היא מייצג את רעיונות של האנשים בתוך השטח ומחוצה לו. זה כך בתיאוריה, אך בפועל לעתים רחוקות זה מתבצע בדרך הרצויה, מכיוון שקשה לפוליטיקאים לשים בצד את האינטרסים המיוחדים שלהם כדי להבטיח את האינטרס של כל העם.
אם נחפש את ההגדרה של המילה במילון למדעי החברה, נראה כי ניתן לכנות פעולה כביכול פעולה פוליטית ופעולה פוליטית שיכולה לשמש להכנת אלמנט שקשור אליו, כוח פוליטי, פעולה פוליטית וכו '. ה- DRAE מצידה מכנה זאת כאומנות של שליטת העמים והתואר שמוזכר לעיל, כמשהו שקשור לפוליטיקה.
ישנם היבטים רבים של תיאוריות ואידיאולוגיות פוליטיות, אותם ניתן לסכם בשתי קבוצות גדולות: מדיניות שמאל (כמו סוציאליזם וקומוניזם), הקשורות בעיקר לשוויון חברתי, ומדיניות ימנית (כמו ליברליזם ושמרנות ), המגנים על הזכות לרכוש פרטי והשוק החופשי.
במשך מאות שנים נעשו ניסיונות להסביר את מושג הפוליטיקה ואת הדרכים בהן יש לבצע. בין המסמכים החשובים ביותר הם המסמכים של אפלטון ואריסטו . הראשון, בעבודתו "הרפובליקה", קובע כי הדרך בה יש לשלוט בעם הייתה דרך התבוננות במציאות ובדיקת שינויים ושיפורים אידיאליסטים וכי עבודה כזו צריכה להיות אחראית על יצורים חכמים יותר של אותה חברה. אריסטו מצידו הציע גישה מדעית לפוליטיקה, בה נעשה ניתוח חברתי תוך התחשבות באלמנטים פסיכולוגיים, תרבותיים וחברתיים וביסוס יחסי סיבה ותוצאה. בנוסף, היא הביעה את הצורך ליצור מעמד בינוני שיגשר על הפער בין העשירים לעניים. עבודתו כונתה גם "הרפובליקה".
בשנת 1970 זה היה גרמשי אשר בהתבסס על ההגדרות הישנות, ניסה לתת תשובה לרציונל האמיתי של הפוליטיקה. הוא הסביר כי יש להגות את המדינה כאילו מדובר באורגניזם השייך לקבוצה שעליה לייצג על מנת להרחיב אותה ככל האפשר, אך יש להתבונן בהתפתחותה בתוך הרחבות שאר העמים. הוא גם אמר כי סביר שיש קבוצה שמפעילה הגמוניה, אך אין "להפסיק אותה" עד כדי השגת חברה שנשלטת על ידי מערכת שכל האינטרס שלה הוא כלכלי-תאגידי . באמנה זו אנו יכולים להבין כי אין לראות במלחמה ואלימות כאמצעי להשגת המטרות כביכול.
גם מורין וקרן הם ניסו להבין את זה, והציעו עבודות יקרות על אמנות ומדע הפוליטיקה. הם מציבים אותה עם אופי רב ממדי העולה מתוך מודעותם של האזרחים ומתלבטים בנושאים כמו משמעות חיי המין שלנו, התפתחות חברות, המערכות הכלכליות בהן אנו משתמשים ואפילו חיים ומוות. של האנושות והכחדת כדור הארץ שאנו מאכלסים. הוא ניסה להתייחס למדיניות המחויבת יותר לסביבה, מדיניות של אחריות כלפי הסביבה שלנו. מדיניות רב ממדית אך לא טוטליטרית.
בין הצעותיה לביצוע חברה זו יש: עבודה למען האסוציאטיבי ולהילחם במה שהוא דיסוציאטיבי, בטענה כי לאמנציפציה לא יכולה להיות כמטרה את הבידוד או הקרע של מערכות יחסים קיימות, אלא היישום של מטרה משותפת הדורשת עבודה אסוציאטיבית. הדבר השני שהוא מציע הוא לחפש אוניברסליות מסוימת ויש לנקוט בזהירות מיוחדת לבחירת עניין שבמבט ראשון נראה אוניברסאלי אך המקיף צורך אינדיבידואלי. ניתן להשיג אוניברסליות באמצעות סדרה של פעולות המכוונות להגנה על היקום הקונקרטי שלנו, כדור הארץ.
חשוב להבהיר כי כל התיאוריות חופפות בדבר אחד, בו ניתן לממש פעילות פוליטית רק על ידי הקמה נורמות משפטיות שקובעים מה צריך או אפשר לעשות ומה לא בשטח נתון.
משמעויות אחרות של המונח הפוליטי
לבסוף נשתף בכמה צורות אחרות המקבלות את המשמעות של מילה זו.
כמו א סט רעיונות , הרשעות או פעולות חברתיות הקשורות לנושאים ציבוריים או קשורים לכוח. מדברים על פוליטיקה כאשר מתייחסים לקבוצת שליטים וקשריהם עם הקבוצה בה הם שולטים.
מבחינה חוקית זה נקרא בשלוש דרכים אפשריות: כמערכת פעילויות שפותחה על ידי קבוצה אחת ומאפשרות יצירת, תכנון והפעלת כוח על קבוצה אחרת; כמאבק ואופוזיציה שצריכים לקיים קבוצה קטנה כדי לשלוט במערכה גדולה יותר; ולבסוף, כפעילות שהסיבה שלה להיות היא להגיע למטרה מדויקת: טובת הכלל (הכל צריך להתבצע במטרה המשותפת להשגת שלום בשיטות שאינן כוללות אלימות).
תיאוריות מדיניות מסוימות קובעות כי לא צריך להיות חשוב לפתור את האופן בו יחסי כוח-תחום אך באילו דרכים ניתן להבין את שילוב חלקי הקבוצה, כולל אפילו אותם מיעוטים אשר ברוב המקרים אינם נלקחים בחשבון. משמעות הדבר היא ניתוח והבנה של כל אחד מהקשרים הקיימים בין חברים בודדים וקבוצתיים כאחד. בדרך זו אנו יכולים לנקוט בהגדרה חדשה של המילה, ונבין אותה כאמנות של שילוב ולא שליטה כפי שטוען הרוב המכריע.
