הממציא הצרפתי, הפיזיקאי והצייר לואי דגואר (1787-1851) שנחשף ב 1839 א מכשיר זה מותר לרשום תמונות באמצעות הליך כימי. זה מכשירים היה ידוע בשם טיפוס יום .
המונח משמש לשם שמות של שניהם מכונה באשר ל תמונה שהתקבלה איתה . הוא משמש גם כמילה נרדפת ל טיפוס יום , וזה השם שניתן ל טכניקה המדובר
דגואר העבודה שנפתחה על ידי מדען צרפתי אחר נמשכה: ג'וזף ניקפור ניאפה (1765-1833). להשיג אחד צילום , טיפוס הדייג השתמש ב- צלחת מצופה נחושת לזה נחשף אדי יוד כדי להפוך אותו לרגיש רגיש. ואז עם אדי כספית נוצרו אמרגמים של כסף וכספית שהולידו את הדימוי שנחשף.
בנוסף לכל האמור לעיל, עלינו ליידע כי באותה תקופה שדגואררה הכריזה את הדייג-טיפוס בפומבי, זה היה באוגוסט 1839. הוא עשה זאת באקדמיה הצרפתית למדעים בהשלכה רבה.
כמו כן, יש לדעת כי עם חלוף הזמן ועם תמיכת גיסו, הצליח הדמות המפוארת הזו להעמיד למכירה מצלמה מהמצאתו האישית, שהגיבה לשם של דגוארוטי, שהיה לה המוזרות לשאת את חתימתו. .
בזכות המצלמה ההיא והצעד שהשיג הגאליה הנ"ל, הוא התקדם בקפיצות עולם הצילום. כך, בין היתר, המגזין הראשון לצילום שנוצר היה בשנת 1850 וכותרתו "העיתון Daguerreian".
באותו אופן, מעניין לדעת שבזכות הדייג-טיפוס והמצלמה הנזכרת, בשנת 1842 הצלם קרל פ. סטלזנר הצליח להשיג את התצלום הראשון של אירוע. באופן ספציפי, זו הייתה דמותה של שריפה שהציגה שכונה בעיר המבורג.
כמובן שאסור לשכוח שהטיפוס של הדייג שימש בתחום המדעי. דוגמה טובה לכך היא שהאופטטיקאי Soleil יצר בשנת 1839 מיקרוסקופ-דייארו-טיפוס.
טיפוס הדייג נחשב לתהליך המוצלח הראשון של ה- היסטוריה לצלם עם זאת, זמן החשיפה לצילום התמונה, חוסר היכולת להשיג עותקים, שבריריות הצילום והזיהום שנוצר מאדי כספית היו חלק מהחסרונות של המכשיר.
באותה תקופה היו פרוצדורות צילום נוספות מלבד הדייג-טיפוס. ביניהם הופיע קלוטיפ , שנוצר על ידי הבריטים ויליאם פוקס טלבוט . במקרה זה נעשה שימוש בנייר שטופל בחומצה גרלית ובחנקת כסף: תמונות שתפסו תוקנו על ידי נתרן היפוסולפיט.
היתרונות של הקלוטייפ לעומת הדו-טיפוס היו בכך שהוא נדרש זמן חשיפה קצר יותר, היה פחות כבד והמוצרים ששימשו לחשיפה וקיבועו לא היו כל כך רעילים.
התקדמותן של טכניקות כמו דיירו-טיפוס וקלוטיפ אפשרה לאורך השנים פיתוח של צילום מודרני , שעשתה קפיצה טכנולוגית חדשה מיצירת הצילום דיגיטלי .
